.....
A most moving letter from my mother telling me to make sure whether
this is really true love that I feel for my friend that will last a lifetime. She tells me of the love that she and my father have for each other just like on the first day. My father arranged a most loving birthday table for her. He still has his old good humor. (I had written home that I intend to get married to Jossel Brodsky, like me a refugee from She ask me how long we had corresponded, if we are often alone together, if he knows that I love him? She tries to imagine what I look like, asks if I have grown, how I do my hair, in short she tries to be with me and for me.
My mother writes that one should not neglect ones appearance. They too try their best to look
after themselves. My father still has his good old humor. She asks me to be happy but also to remain proud. (By the time this letter reached me around February 1942, I was already married. It is one of the few letters that I have translated in full into English and Hebrew.)Ein ganz besonders liebevoller Brief meiner Mutter in Antwwort auf meiine Mitteilung dass ich die Absicht habe mit Jossel Brodsy, ein Flüchtling so wie ich, zu heiraten. Ich sollte überprüfen ob ich verliebt bin oder ob es eine fürs Leben ausreichende Liebe sei. Sie beschreibt ihre glüchlichen Ehe mit meinem Vater der noch heute der selbe Kavalier ist wie am ersten Tag ihrer Ehe. Er hat ihr auch diesmal wieder einen wunderschönen Geburtstagstisch hergerichtet. Meine Mutter meint ich sollte meine Gefühle gut
überprüfen. Ich sei noch jung und würde noch andere Männer kennenlernen, die Meine Mutter fragt wie lange wir mit einander korrespondierten, ob wir oft alleine zusammen sind. Sie versucht sich vorzustellen wie ich aussehe, ob ich gewachsen bin, wie ich mein Haar trage, in kurz sie versucht mit und bei mir zu sein. Meine Mutter rät mir mein Aussehen nie zu vernachlässigen. Auch sie geben sich die grösste Mühe stets gepflegt und kultiviert zu sein. Vati hat, Gott sei Dank , noch seinen alten Humor. Sie wünscht mir, ich soll glücklich, aber auch stolz bleiben. (Als der Brief im Februar 1942 ankam war ich schon lännst verheiratet.
Bei Buchlesungen oder Vorträgen lese ich diesen Brief oft vor.)
אורזולה היקרה שלי,
מתנת יום ההולדת היפה ביותר שקיבלתי אי פעם בחיים שלי, הייתה המכתב החביב שלך, שאת ילדתי האהובה שלי כתבת באהבה כה רבה, שהחזיר אותך במחשבתי לחדרך הקטנטן, שבו ישבנו, את ואני על ארגז המצעים ופטפטנו יחד, ואת שפכת לפני את לבך הקטן והמלא.
ילדתי אני בהחלט יכולה להבין אותך. כמה יפה, יפה ביותר התחושה בפעם הראשונה לאהוב, אהבה עמוקה. אני מכירה את החבר שלך. הוא איש נחמד ממשפחה טובה. אין לי מה לומר נגדו. הפרשי הגיל מתאימים ביותר.
תראי ילדתי, אביך היקר מבוגר ממני בשבע שנים, ולא יכולתי לאחל ולקוות עבור ילדינו לנישואים מאושרים יותר מאלו שיש לנו עד עצם היום הזה. אבא, עד היום הזה מתנהג כלפי באותה האדיבות ומחזר אחרי, כמו ביום הראשון לנישואים שלנו. וזה אומר רבות בתנאים המשתנים והעבודה המפרכת שהוא חייב לשאת בה בימים אלה. באיזו אהבה הוא הכין במשך שבועות וחודשים את יום ההולדת שלי, אילו מתנות בעלות טעם רב הוא הכין עבורי, זה מצביע על אהבת אמת ועמוקה כלפי. . . . . . . .
ועכשיו חזרה אליך ילדה קטנה, אהובה, גדולה שלי. יש לך כל הזכות שיכירו בך כמבוגרת. כי מי שכמוך כבר בצעירותה, התוותה את דרכה לבדה בתבונה רבה, צריך גם לתת לה את הזכות להחליט בעצמה עבור חייה.
ילדתי היקרה, אני מתקשה לראות בברור האם תחושתך היא באמת כבר האהבה האמיתית והגדולה, שתספיק לאורך ימים ונקווה לחיים ארוכים. האם זו התחושה העמוקה, הגורמת אושר מתמיד, שיהפכו את החיים לכדאיים? ילדתי, לא הייתי יכולה לנבא את זה עבורך, גם אם לא היית עוזבת אותנו. על תחושה זאת, אורזולה את חייבת בעצמך להגיע להחלטה. את הילדה שלי, ויש להניח שכמוני לא תשלי את עצמך.
הרי בין סתם להיות מאוהב, ולאהוב באמת ההבדל הוא גדול מאד. לכן עליך לבחון האם התחושה הזאת היא האהבה הגדולה שתספיק לאורך ימים. כי בחיים הצעירים שלך עוד תוכלי להיפגש עם גברים רבים שיהיו נחמדים אליך ושימצאו חן בעיניך. את בחורה נאה ויש לך לב במקום הנכון. בחוג המצומצם שלך ודאי גם הרגישו שאת עובדת טובה ושאפשר לסמוך עליך.
אבל עכשיו בא הדבר העיקרי. האם וכמה הבחור הזה מחבב ואוהב אותך איני יכולה לדעת ממרחק כזה. אבל האם הייתי מסוגלת לשפוט את זה אם היינו נשארים ביחד? אני בספק.
כי בעניני הלב אין אדם שלישי יכול לשפוט, אפילו לא אמא. הנחמה שלי היא רק שאני יודעת שאת מספיק גאה, בכדי לא לדכא את רגשותיך, והשכל הישר שלך ימנע ממך אכזבה גדולה מדי.
כי ילדתי היקרה, אם יהיה לך האומץ לבחון ברצינות מה רגשותיו של הבחור שאת אוהבת אותו, יהיה לך ברור יותר איך הוא מרגיש כלפיך. עולות בי שאלות רבות שבעזרת תשובותיך אוכל לראות את התמונה באופן ברור יותר.
האם אתם נמצאים ביחד באותו מקום בהכשרה? כמה זמן התכתבתם לפני שהתראיתם שוב? האם יוסף מעדיף אותך מעל יתר הבחורות? האם אתם מתבודדים ביחד לעתים קרובות? או לא?
אבל אל תכעסי עלי – את רק חושבת שאת מאוהבת ואין הוא כלל יודע ממזלך וגם לא ממזלו שאת באמת אוהבת אותו? אימלי שלי, גם דברים כאלה קורים לפעמים. בגילך ניתן להתגבר על דבר כזה, גם אם נדמה לך שזה קשה. צריך להתגבר בחיים על דברים אחרים לגמרי. האם עלי לכתוב לדאבוני או למזלי אינני יודעת.
ילדתי, כעת אני רק אתך. אבא הלך לעבודה בשעה 4.15 בבוקר ואז התיישבתי ליד שולחן הכתיבה, הדלקתי את המנורה ורואה אני אותך לפני אך בעצם בלי לדעת כיצד את נראית בימים אלה. האם גדלת בהרבה? מה הגובה שלך? איך את מסדרת את התסרוקת שלך? האם את עוד נראית מסודרת ומטופחת? אסור להיות מוזנחים במראה, אפילו אם עייפים מעבודה רבה ומפרכת.
גם אבא ואני משתדלים מאד ככל האפשר להיראות מטופלים מתורבתים, וזאת למענכם פן כאשר נתראה שוב לא תקבלו שוק ממראה הוריכם הזקנים. אך ילדתי, אל פחד, כשאנחנו רחוצים ומלובשים היטב, אנחנו שנינו עוד נראים בסדר גמור. לאבא יש, ברוך השם, עוד ההומור כמו תמיד.
אורזל, אודות יום הולדתי, שדרך אגב היה נחמד ויוצא מן הכלל, אכתוב לך בפעם הבאה. בינתיים כבר נהיה מאוחר. בשעה 7.30 עלי ללכת לעבודה.
לך, ילדתי האהובה, נשיקה חמה וחיבוק.
תהיי בריאה ומאושרת, אך גאה.
באהבה אמא שלך
מכתב זה היה זמן רב בדרך והגיע אלי חודשים אחרי שנישאנו.
יוסל, שלמד באלם ליד הנובר בגרמניה גננות, עבד כגנן ואני כעוזרו. עברנו ממקום למקום . במשך 6 שנות שהייתי באנגליה 1939 – 1945 גרתי ב-15 מקומות שונים.
